• Neta Shapira

ילדים ומסכים, מה עושים?

עודכן ב: פבר 13

אחת השאלות שמטרידות הורים בתקופתנו הוא הזמן הרב שבו מחוברים הילדים למסך. האשמות שונות ומשונות נתלות במסכים ואיתן רגשות אשמה ופחדים הוריים. מה יהיה עם החיים החברתיים שלהם? מה יהיה עם הריכוז שלהם? למה הם לא קוראים ספרים? אולי המסכים גורמים לדיכאון? התגובה ההורית הנפוצה היא נסיונות עקרים להגביל את זמן המסך של הילדים ושפע של נזיפות וקינות בכל שיחת סלון (או דיון ווטסאפ) שעוסק בנושא.

המסכים כאן כדי להשאר, ודאי שיש להם היבטים שליליים, אבל כבר עכשיו הם חלק חשוב מכל היבטי החיים שלנו- האישיים, החברתיים והמקצועיים. המצב הזה לא הולך להשתנות ולכן כדאי ונכון להניח בצד את הפחדים, הדאגות ורגשות האשמה ולהתחיל וללמד את הילדים לחיות נכון עם המסכים (בדרך נלמד משהו גם בעצמנו, לא יזיק).




קודם כל להרגע- הילדים יהיו בסדר

בכל דור מזהירים את ההורים ממשהו, מהטלוויזיה, מהסמים, מהאלימות, מהאוכל. האזהרות מנגנות על חרדות עמוקות מאוד שיש להורים באשר הם הורים. איך נגן על הילדים, איך נבטיח את רווחתם הפיזית והנפשית. האויב התורן הוא המסכים. אבל הפחדות וקינות דומות היו סביב הטלוויזיה ואפילו סביב המילה הכתובה.

אחת הדוברות הבולטות בנושא השפעת המסכים על הילדים היא ד"ר גיין טוויג (Jean Twenge) פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת סן דייגו ומחברת הספר iGen שחוקרת את השפעתם של הטלפונים הסלולרים על הרווחה הנפשית של צעירים. טוויג מצביעה על שנת 2011 כשנה בה שיעור החדירה של טלפונים סלולרים בקרב בני נוער בארה"ב עבר את ה50% כשנת מפנה. כותרות המאמרים שלה מבהירות את הכיוון: האם הסמארטפונים הרסו דור שלם? בני נוער היום בודדים יותר מאי פעם, הם כוללים גרפים מבהילים המשקפים קורלציה בין חדירת הסמארטפונים לבין עליה בנסיונות התאבדות ובפרמטרים של דיכאון בקרב בני נוער בארה"ב.

אלא שהתמונה, כרגיל, יותר מורכבת. בשיחה (קישור כאן למטה) בינה לבין ניר אייל, חוקר התנהגות דיגיטלית מצביע אייל על כך שמדובר באחד הדורות בהם הילדים בטוחים מאי פעם ואפילו מתנהגים יפה יותר מאשר בדורות הקודמים. גם אם נשקלל את העליה בהתאבדויות, עדיין ברור שבשנים האחרונות יש ירידה בתמותת בני נוער בארה"ב. יותר ילדים נמצאים בבית הספר, שיעורי הנשירה נמוכים מאי פעם, פחות ילדים בבית הסוהר (יש ירידה של 70% 80% במעצרי ילדים מאז שנת 2011). למעשה כל ההתנהגויות השליליות שהיו נהוגות בדורות הקודמים נמצאות בירידה- צריכת אלכוהול, הריונות בני נוער, שימוש בסמים, עישון. אנחנו לא יודעים האם מדובר בקשר סיבתי אבל אם מצביעים על קורלציה בין הטכנולוגיה לבין עליית בחרדה, דיכאון וסיכון להתאבדויות, אי אפשר להתעלם מקורלציה דומה למשהו שאולי הוא חלופה להתנהגויות מסוכנות שילדים נהגו לעשות. יתכן שהמסכים החליפו התנהגויות גרועות יותר מהסתגרות בחדר ובהייה במסך.

לכאורה, אומר אייל, אם היינו רוצים להמציא מכונה ששומרת על הילדים מלהסתובב ברחובות ובכבישים, לפגוע זה בזה ולהסתבך בכל מיני סוגי צרות שבני נוער נוהגים להכנס אליהן, אולי היינו ממציאים משהו כמו המכשירים שיש לנו היום.

זו אולי נראית נחמה קטנה, אבל הפרספקטיבה כאן חשובה. לא כל מה שקרה בדורות הקודמים היה כל כך חיובי. שוטטות אינסופית בחוץ עד השעות הקטנות, חבורות בני נוער משועממים, שיחות ארוכות על כלום בטלפון, צפיה מתמשכת בטלוויזיה, כל אחד יכול להעלות בזכרונו התנהגויות שהוריו לאו דווקא העריכו מאוד.


שיחה מרתקת בין ניר אייל לגיין טוויג: האמת על ילדים וטכנולוגיה (אנגלית, 48 דק)


לשאול את השאלות הנכונות

האחריות ההורית לא יכולה להסתכם בהגבלת זמן מסך אלא חייבת להתמקד בשימוש נבון בטכנולוגיה.

שימוש נבון של כל בני המשפחה- צעירים ומבוגרים כאחד.

צריך לעסוק בנושא המסכים בצורה מעמיקה והשלב הראשון הוא להתחיל לשאול את השאלות הנכונות. שאלות שהן הרבה מעבר ל"כמה זמן נמצאים מול המסך".

מה עושים בזמן המסך?

האם צופים בסדרות? בסרטונים מצחיקים על חתולים? בסרטים דוקומנטריים? או שאולי לומדים בקורסים דיגיטליים, שומעים ספרים ולומדים לתכנת/להתאפר/לגדל גינה? למה מוקדש זמן המסך? לתקשורת ברשתות חברתיות? האזנה למוזיקה? משחקי רשת? קניות?

רק אחרי שמבינים מה עושים עם המסך, אפשר להתחיל לצמצם שימושים לא רצויים לטובת שימושים רצויים.

על איזה צרכים עונה השימוש בטכנולוגיה?

האם הטכנולוגיה עונה על צורך בחברה? מחפה על שיעמום או על בדידות? האם היא מאפשרת להמלט ממציאות לא רצויה (כמו שיעור משעמם או ישיבת צוות שמתארכת)?

איזה התנהגויות מחליפה השהות מול המסך?

האם שוהים מול המסך במקום פעילות גופנית? במקום לבלות עם חברים? במקום להשתעמם? במקום לסדר את הבית? במקום לעשות שטויות? במקום לאכול?

אחרי ששאלנו את השאלות הנכונות אפשר להתחיל לעבוד.


מאיפה להתחיל?

כמה טיפים פשוטים ומעולים של ניר אייל מתוך הספר indistractable, רלוונטיים לילדים ולמבוגרים כאחד.

1) צעד ראשון: תכבו את ההתראות: מינימום טריגרים חיצוניים

המוצרים הטכנולוגיים השונים נבנים באופן כזה כדי לחזק מעגל של טריגר, פעולה ותגמול. כדי לוודא שהמכשירים משרתים אותנו ולא אנחנו אותם. הצעד הראשון הוא לשים לב לטריגרים החיצוניים. המחקרים מראים שרק כ15% מהמשתמשים נכנסים להגדרות של הטלפון ומחליטים ממי הם מעוניינים לקבל התראות וממי לא. התוצאה היא הפגזה של צפצופים וצלצולים שמסיחים את דעתנו וגורמים לנו לחזור לסלולרי שוב ושוב.

איך עושים את זה? נכנסים להגדרות של הטלפון ומשתיקים את כל ההתראות שאינן נחוצות, לא צפצופים ולא הודעות על המסך. להתנתק מאפליקציות עם כותרות החדשות האחרונות, מהתראות על מיילים, ווטסאפים, מה חדש ברשתות החברתיות.

בקיצור: אין שום צורך בהודעות דחיפה משום סוג. נכנס כשיתחשק לנו או כשיהיה לנו ממש משעמם. אל תדאגו, לא תפסידו שום דבר.

2) קנו שעון מעורר: ללכת לישון בזמן ובלי הטלפון

אם יש דבר אחד שאין מחלוקת על תרומתו לבריאות נפשית ופיזית הרי הוא שעות שינה מספקות. טבעו הממכר של המסך חזק במיוחד בזמני עייפות וגלישה באינטרנט מהמיטה יכולה לגזול שעות שינה יקרות. למדו את הילדים (ואת עצמכם) לכבות את הטלפון כשעה לפני שהולכים לישון, להוציא אותו מחדר השינה ולהשתמש בשעון מעורר כדי לקום בבוקר.

3) תכננו את הזמן: נטרול טריגרים פנימיים.

הפניה לטלפון היא הרבה פעמים תגובה לשיעמום ולחוסר מיקוד. אי אפשר לומר שהטלפון מסיח את דעתנו אם אין לנו מושג מה תכננו לעשות בזמן הזה. תכנון נכון של היום ויצירת הרגלים לפעילות גופנית, מפגש פנים אל פנים עם חברים ובני משפחה, משימות בבית יפחיתו את הסיכויים שנפנה לבהיה בטלפון שלנו כברירת מחדל לזמנים "מתים". גם הקצאת זמן מסך ברור תסייע לשליטה, אבל ההקצאה היא חלק מניהול נכון של הזמן באופן כללי.

4) מה כן? הכינו "בנק" מסך ונהלו אותו

שבו מול עצמכם ומול הילדים ונסו לחשוב איפה המסכים יכולים לשרת אתכם. מה הן האפליקציות, האתרים והרשתות החברתיות שמסייעות לכם להגשים את התוכניות שלכם באופן מלא יותר: להתפתח וללמוד, להתאמן, לשמור על קשרים חברתיים ואפילו לנוח. האם הן צריכות להיות בטלפון או במחשב? האם צריך להגביל את הזמן מול אפליקציה מסוימת? אולי לשמור סדרה או סרטים מסויימים כחיזוק חיובי למטלה משעממת?


מילה לסיום: ללוות את הילדים במסע מול המסך

ליווי והדרכה: אנחנו מלמדים את ילדינו להתנהל בעולם בכל תחום על ידי ליווי והכוונה תוך כדי התנסות. יש הרבה סכנות בגן שעשועים, לכן אנחנו לא שולחים את הילדים הצעירים לגן השעשועים לבד ולכל היום, אלא מלווים אותם, שומרים עליהם ומדריכים אותם. בדיוק כך אנחנו צריכים להתייחס למסך.

כמו בעולם האנלוגי גם בעולם הדיגיטלי הילדים צריכים ללמוד עם מי משחקים, כמה זמן ובאילו אופנים. מהי תקשורת בינאישית וירטואלית ופנים אל פנים וכיצד לנהל אותה נכון, כיצד לשמור על פרטיות וגבולות. כיצד שומרים על קשר עם אנשים באמצעות פלטפורמות ברשת, איזה תועלת אפשר להפיק ממנה מבחינה מקצועית. בכל הצמתים הללו אנחנו צריכים ללוות אותם וללמוד יחד איתם כיצד להתנהל. אי אפשר להמנע מההתמודדות הזו, וכדאי לצייד את הילדים בכלים ולא רק באזהרות והפחדות.

דוגמא אישית: ההתנהלות מול המסכים משותפת לבני נוער ולמבוגרים. מבוגרים שלא מניחים את הטלפון לרגע יתקשו להסביר למתבגרים שלהם למה לא מתאים לשבת עם אזניות בארוחת ערב. תתחילו מעצמכם, הילדים יהיו בסדר גמור.


רוצים ללמוד עוד על הנושא? הבלוג נכתב בעקבות האזנה לספרו של ניר אייל indistractable, הדיון the truth about kids and tech בין ניר אייל לד"ר גיין טוויג (Jean Twenge) וספרו (הפופוליסטי קמעא, אבל מעורר מחשבה) של ג'ורדן שפירו הילדות החדשה איך לגדל ילדים להצלחה בעולם הדיגיטלי.



107 צפיות

© הוקם ב2017 נכתב על ידי נטע שפירא, ישראל

  • LinkedIn Social Icon
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now